החלטה בתיק רע"א 11057/04

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים טימור, סגן נשיא, הנדל ודברת) מיום 4.11.04 בע"א 1048/04, שניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט ואגו) מיום 7.1.04 בה"פ 1099/03.

ב.        ביום 12.3.03 הגישו המשיבים 2-1 המרצת פתיחה לבית משפט השלום בבאר שבע, בה ביקשו ליתן צו כנגד המבקשים וכנגד שלושים אחרים, המצהיר על זכותם של המשיבים 2-1 לתפוס חזקה מיידית בחלק מחלקות קרקע המצויות על תוואי דרך 31, בין צומת אשל הנשיא לצומת להבים, וכן ליתן צווים שימנעו מהמבקשים ומשלושים האחרים להפריע למימושה של תפיסת החזקה ולהורות להם לפנות את קטע הדרך האמור ולמסרו למשיבים.

ג.        יצוין כי המדינה החלה בסלילת דרך 31, ולשם השלמת קטע מסוים המיועד לעבור בתוך שטחים המוחזקים על ידי המשיבים, או מי מהם, ואשר משמשים לעיבוד חקלאי על ידיהם, חפצה המדינה להפקיע רצועה מסוימת על פי הסמכות שהוקנתה לה בפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943. שר התחבורה, שהוא הרשות המוסמכת על פי הפקודה, החיל בצו שפורסם ביום 25.11.99 בקובץ התקנות 6007, את הוראות הפקודה על הדרך האמורה, ואילו מנכ"ל מע"צ, שהוא המורשה על ידי שר התחבורה לרכוש חזקה בקרקע הדרושה לסלילת הדרך על פי סעיף 41(1) לפקודה, ביקש לתפוס חזקה ברצועה המופקעת מכוח הצו. לפי טענתו, נתקל בהתנגדות המבקשים, המונעים בדרך זו את סיום סלילת הכביש. המבקשים מצידם העלו טענות כנגד חוקיות המעשה המינהלי שבגדרו ניתן הצו ונקנתה החזקה.

ד.        בית משפט השלום קבע, כי לא מצא ממש בטענות המשיבים בהתנגדותם למתן הסעדים שנתבקשו על ידי המבקשים, וכי המבקשים זכאים כי עתירתם תתקבל.

ה.        בית המשפט המחוזי, בגדרי ערעור שהגישו המבקשים, הורה לבית משפט השלום לחזור ולשמוע ראיות בעניין שאלת המדידה שבוצעה והימצאו של השטח בו מבקשים לתפוס חזקה, בתוך השטח עליו הוכרזה ההפקעה. החלטתו זו נימק בית המשפט בחשיבות המחלוקת שלפניו, ובכך, שהראיות שהובאו בעניין הפלוגתא המרכזית העולה מן הערעור - שאלת המדידה שבוצעה והיותו של השטח המדובר בתוך ההפקעה - לא היו מספקות. זאת כנלמד, בין היתר, מעדות המודד עצמו, לפיה לא ידע לקבוע את מיקום שטח השטח ואת היותו חלק משטח ההפקעה, והסתמך על נתונים מכלי שני. 

ו.        בבקשת רשות הערעור נטען, כי המבקשים הם בדואים המחזיקים בזכויות הבעלות במקרקעין שונים באזור צפון הנגב, בואכה בית קמה, אשר נמצאים בהליכי הסדר מזה עשרות שנים. תביעות שהגישו להסדר זכויותיהם במקרקעין בשנות השבעים ובשלהי שנות השמונים - וביניהן זכויות הבעלות בחלקה 67 באל-עראקיב - לא נדונו, לטענתם, עד לאחרונה. רק בעקבות עתירתם לבג"ץ, הגישה המדינה תביעה מצידה לפקיד ההסדר ובירור התביעות הועבר לדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. המבקשים טוענים גם כי התצהירים והתסריטים שצורפו  להמרצת הפתיחה לא מולאו כדין, ולכן אין המרצת הפתיחה שהוגשה כנגדם יכולה לעמוד. ועוד, נטען על ידי  המבקשים, כי תביעתם של המשיבים לא הוכחה דיה, ומן הדין היה לדחותה. אין מסמכותו של בית המשפט ליתן סעד שלא נתבקש על ידי הצדדים, והוראתו לאפשר קבלת ראיות נוספות לא זו בלבד שהיא סעד שכזה, אלא שהיא אף בבחינת מתן הזדמנות למשיבים ל"מקצה שיפורים" שלא כדין. בנוסף טוענים המבקשים כי ראוי היה לערכאת הערעור להגביל עצמה בהתערבותה בהכרעת בית המשפט דלמטה.

ז.        (1)    לאחר העיון אין בידי להעתר לבקשה. ראשית, המדובר בנושא המתוחם במחלוקת שבין הצדדים ואינו חורג הימנה לבעיה משפטית רחבה יותר, שלגביה עשויה להינתן ככלל רשות ערעור. אין מדובר כנטען ב"ערעור ראשון"; הבעיה שנדונה בו - שאלת מדידת החלקה - היתה גם היתה לפני בית משפט השלום, הוכרעה כפי שהוכרעה והערעור לבית המשפט המחוזי כלל נקודה זו.

           (2)    אף לעיצומם של דברים, לפנינו נסיבות שכדוגמתן יארע לא אחת בערעור; בית משפט בערכאה דיונית קובע, בקבלו תביעה, ממצא שעליו מערער בעל הדין אשר לא זכה בדין. ערכאת הערעור באה לכלל מסקנה שטענתו ראויה להישמע באופן זה או אחר; אין בכך כדי לחייבה, אם אכן כלל הנסיבות מצדיק זאת בעיניה, לקבל את הערעור כמות שהוא ולדחות את התביעה שנתקבלה בערכאה הדיונית. היא רשאית להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית ולבקש ממנה לשוב ולהידרש לנקודה הרלבנטית. 

           (3)    תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב העניין...". סמכות זו כללית ורחבה, והיא אינה נגרעת על-ידי הסמכות הקיימת בתקנה 455 במקרים שבהם לא הכריע בית המשפט הדיוני בשאלה של עובדה להחזיר אליו את הדיון כדי להכריע. ראו רע"א 5834/03 אריה חב' לביטוח נ' חאדר, פ"ד נח(1) 854, 864 (המשנה לנשיא אור); כן ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 8, 620-619 והאסמכתאות דשם; ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 142 בעמ' 130. ניתן להחזיר תיק להשלמה (ע"א 457/89 כהן נ' שפילברג, פ"ד מה(2) 177, 187 (הנשיא שמגר)).

           (4)    כגון זה עשה בית המשפט המחוזי בפסק דינו. עוד אציין, כי לא נגרם בכך עוול למבקשים, שכן העניין לא תם; בית משפט השלום צריך להכריע בנקודה שהוחזרה לדיונו, והם יוכלו כמובן להעלות בפניו את טענותיהם באשר למדידה (לפי פסק דינו של בית משפט השלום - עמ' 9-8 - לא הגישו ראיות מצדם בהקשר זה בדיון בפניו).

           (4)    איני רואה איפוא מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי,   ולא אוכל להעתר לבקשה.

ניתנה היום כ"ג בניסן תשס"ה (2.5.05)

                                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: